משפט שדה
זוג הבחורים מסולסלי הפיאות שנעמדו לידי נזקקו ליותר מקריאה אחת כדי לעורר את תשומת ליבי.
"הלו! סליחה גברת! לא שומעת? פה זה הגברים. נשים מאחורה!"
אחד צירף מעשה לדיבור, ולמול עיניי המשתוממות – אחז בשרוול חולצתי וניסה למשוך אותי מן הכסא. בעוד אני מושכת את ידי חזרה, נדהמת ותוהה מי הרב שהתיר לו לגעת ככה בבגדי אשה, ועוד כשאשה של ממש עטופה בהם, אחז השני בשתיים מהשקיות שלי, שהיו מפוזרות סביבי על הרצפה, ופנה לפלס לו דרך אל ירכתי האוטובוס הדחוס. האינסטינקט שלח את ידי בתנועה פרועה לאחוז באחת השקיות הגזולות, ומהתנופה, יחד עם המשיכות בשרוול של הבחור הראשון – מצאתי את עצמי משתטחת על רצפת האוטובוס הדביקה, מתגוללת בין תפוזים לבצלים. בלחי הימנית שלי התחיל לפעום כאב עמום מהמכה שחטפתי מאחד העמודים בדרך למטה, והמשקפיים שלי, שעפו מאותה מכה, נרמסו לעיניי הכלות בצעד מבוהל של אחד הנוסעים שעמדו בסמוך. הזעם והכאב התפוצצו בתוכי בבת אחת, ובעודי נעמדת, נתמכת בעמודים, הפך העקצוץ בזוויות עיניי והקשר המתהדק בגרון לדמעות של השפלה. שני הצעירים עוד לא הספיקו להתעשת כשנעמדתי מולם רועדת מכעס, מלא קומתי הלא-כל-כך-גבוהה, אך בנחישות שיכולה להזיז הרים ציוויתי עליהם בעיניים לחות ויוקדות לאסוף מיד את כל הירקות אל תוך השקיות. אחד ניסה למחות, אבל השני, זה שלקח את השקיות, מלמל משהו ביידיש, ובמבט מושפל כרע על ברכיו, והתחיל לאסוף את כל התפוזים והבצלים, מזדחל במסירות בין רגלי הנוסעים וגלגלי העגלות וממיין אותם בדייקנות לשתי השקיות, כשחברו מצטרף אליו בהבעה של תמהון, ומרים גם את מה שנשאר מהמשקפיים שלי. כשסיימו – הניחו את השקיות לידי, וכשהתיישבתי מבולבלת על אותו כסא – בחרו הפעם להניח לי לנפשי. או ככה חשבתי.
האוטובוס התקרב אל התחנה שבה התכוונתי לרדת, ואני נעמדתי, עדיין קצת רועדת, והתחלתי לאסוף את השקיות, כשפתאום אני רואה את אותו צמד בריונים ניגשים אלי ומתחילים להרים גם הם שקיות. היד שלי כבר התרוממה להנחית סטירה מצלצלת על לחיו של אחד הגזלנים, אבל משהו מיוסר במבט שלהם עצר בעדי, ואכן - הם לא נחפזו לברוח מהאוטובוס, שעצר בינתיים, עם השקיות. בידיהם העמוסות הם החוו לכיוון דלת האוטובוס הפתוחה, ואני ירדתי מבולבלת אבל גם קצת מרוצה, והם אחרי – כמו זוג שומרי ראש משונים, מלווים אותי עד דלת הבית, מותירים אותי בסלון שלי, מוקפת שקיות מהשוק וזוג משקפיים שבורים, מנסה להבין מה בדיוק קרה לי עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה