יומן ציור 1 Painting Notes

אם מישהו תוהה מה כבר יכול לקרות אם מחליפים פעם בכמה זמן את הסביבה שבה מציירים - הנה דוגמא טובה. בשבועיים שבין ה-15 ל-26 במאי התקיים, זו השנה ה-12, מרתון לציור ורישום נוף בירושלים של הסדנא לציור ורישום בירושלים. כבר הרבה זמן שאני רוצה לצאת לצייר קצת נופים עירוניים בירושלים, אז הצטרפתי ליומיים. בגלל שאני חדש בעסק, ולא הייתי ב-11 המרתונים הקודמים, לא ידעתי איך זה עובד. אז כשראיתי קבוצה של אנשים שמציירים - חיפשתי לי מקום טוב והתחלתי לעבוד. כששאלתי אם צריך להודיע משהו למישהו - אמרו לי "יגיעו אליך". אז אמרו. סיימתי את הציור הראשון בלי שום הנחיה, כמו שאני רגיל ומכיר, והנה התוצאה.

רחוב דובנוב :: Dubnov street

בסך הכל הייתי מרוצה, מה שעוד לא ממש קרה לי עם ציורי שמן, והלכתי לחפש עמדה אחרת לציור אחר. בדרך הגעתי לגרעין של הקבוצה, ואז הבנתי שאף אחד לא ניגש אלי כי עמדתי בקצה של הקצה. בין הציירים נתקלתי במנחים עמיר רובין ושרון אתגר שהורידו אותי חיש מהר אל קרקע המציאות. הם אמרו לי, בשלוש מילים: "כתמים, כתמים וכתמים." הציור הוא הכתם. לא הקו, לא הפרטים הקטנטנים והמדוייקים, אפילו לא משחקי אור וצל וקונטרסטים דרמתיים. אם הנחת כתם ליד כתם ויש הרמוניה, ומשהו עובר, משהו קורץ לעין - יש לך ציור. אז בגלל שכבר היה מאוחר ולא היה לי בד חדש לעוד עבודה בצבעי שמן - הוצאתי סקצ'בוק וניסיתי ליישם ברישום:

בית החולים הנסן, טלביה :: 2011 :: Hansen hospital, Talbiya

זה יצא אמנם משוחרר יותר, ורואים את התוצאה - בעיקר במבנה, אבל עדיין - זה לא היה שינוי גדול בשבילי. אני מצייר כבר כמה שנים, ואני יודע שהכתם והכתם והכתם, וזה מה שאני תמיד מנסה לעשות. חזרתי הביתה מרוצה בסך הכל. אמנם כשציירתי לא קיבלתי שום הנחיה וחבל, גם על הכסף (ההשתתפות כרוכה בתשלום) ובעיקר על ההזדמנות המפוספסת ללמוד משהו תוך כדי עבודה, שזה הרבה יותר אפקטיבי, אבל בסך הכל הייתי מרוצה מהציור שציירתי. הקומפוזיציה, הצבעים, והעצים שאני תמיד מסתבך איתם - טובים בסך הכל, בטח מכל ציור נוף אחר שעשיתי בצבעי שמן.

כנראה שבכל זאת דברים זזים אי שם בפנים בזמן השינה, כי כשקמתי בבוקר - כבר הייתה בי החלטה לעשות היום משהו אחר, אמיץ ושונה מכל מה שעשיתי עד עכשיו. לעזוב סוף-סוף את הפרטים הקטנים ולזרוק על הבד כתמים גדולים ואולי אפילו קצת שטוחים. גם הפעם - המנחים בקושי ביקרו אותי. כשבכל זאת התייחסו אלי (גם ביום הזה לא התיישבתי באמצע המסה הגדולה, מה לעשות) אלה היו סיגל צברי ואלדר פרבר, שבאו בזמנים הכי פחות אפקטיביים מבחינתי: ממש בהתחלה וממש בסוף. ואף על פי כן - אם מסתכלים בעבודה של אותו הבוקר - רואים בקלות שמשהו אכן עבר עלי במשך הלילה:

רחוב גדליהו אלון :: Gedalyahu Alon street

כשסיימתי את הציור הזה, שמצא חן בעיניי עוד יותר מאלו של היום הקודם - לקחתי נשימה עמוקה, וניגשתי לעוד ציור, מתוך כוונה להשתחרר עוד יותר. אלדר פרבר איתגר אותי והציע לי להמנע כמה שאפשר משימוש בלבן. מצאתי מיקום חדש, שינסתי מותניים, וזה מה שהספקתי עד סוף היום. אמנם זאת עבודה לא גמורה, אבל מצד שני - רק אני יכול לקבוע אם היא גמורה או לא. וברור שיש בה דברים שאפשר להשאיר ככה, לעניות דעתי: הברוש בצד ימין, הבית שבמרכז ואפילו השמיים. ובנוסף - זאת עבודה שבע"ה תזכיר לי שאפשר להשתחרר, ושזה כדאי, אפילו שאני צריך מידה רבה של אומץ כדי לצייר בית בלי אף אחד מתריסר החלונות שיש בו במציאות, ולהאמין שזה בסדר גמור ובשביל זה אני מצייר ולא מצלם (בין השאר, לפחות).

רחוב גדליהו אלון :: Gedalyahu Alon street

לסיכום, נראה לי שהלקח הכי חשוב שלמדתי מהמרתון הזה, הוא שכדי להעשיר את היצירה - חייבים להתרענן, חייבילם להסעיר ולאתגר את הנורמות וההרגלים, מאוד כדאי לפגוש תוך כדי אנשים וציורים אחרים, וכמובן - להפסיק לפחד ולנסות דברים חדשים, או כמו ששרון אמרה - בסוף זה כולה קנווס...

English translation coming soon...

רחוב דובנוב ורחוב גדליהו אלון (שני הציורים) :: שמן על בד

בית החולים הנסן :: רישום בעט על נייר

Dubnov street and Gedalyahu Alon street (both paintings) :: Oil on canvas

Hansen hospital :: Pen sketch on paper


2011